Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת חוקת
עבודת פרה אדומה ועבודת יום הכפורים
ג. מצינו זיקה ישירה בין פרה אדומה ליום הכיפורים, שהרי במשנה ריש מסכת יומא תנן: “שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין”, וגם במשנה בפרה (פ”ג מ”א) תנן: “שבעת ימים קודם שריפת הפרה היו מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה”. ובגמ’ יומא (דף ב, א) איתא דלר’ יוחנן שניהם נלמדו מפרשת המלואים שכתוב כאשר עשה ביום הזה צוה ה’ לעשות לכפר עליכם, “לעשות – אלו מעשי פרה, לכפר עליכם – אלו מעשי יום הכפורים”.
והנה פרה אדומה ויום הכפורים באים לכפר על מעשה העגל, כפי המבואר בפרשת חוקת (במדבר יט, ב-ג) ברש”י שהביא מיסודו של ר’ משה הדרשן, “פרה אדומה – תבוא פרה ותכפר על העגל”. וכן “אל אלעזר הכהן – ולפי שאהרן עשה את העגל לא נתנה לו עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור”, הרי דפרה אדומה באה לכפר על מעשה העגל. וכן יום הכפורים שבו ניתנו לוחות שניות אחר ששברן משה ללוחות ראשונות בשעת מעשה העגל, נבחר כיום כפרה וסליחה שבו ביום כיפר הקב”ה על מעשה העגל וניתנו לוחות שניות.
וכפי מה שביארנו לעיל בענינה של פרה אדומה – שנחשבת לגאולה מן הטומאה ומראה על גאולת ישראל, וזהו החוק של פרה אדומה שמהטומאה המוחלטת של טומאת מת ישנה אפשרות של גאולה, כמו כן הוא ביום הכפורים דכתיב ביה נמי חוקה, והחוק – הוא אפשרות התשובה והגאולה מהחטא, כדכתיב: “מחיתי כעב פשעך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך”. כי האפשרות של תשובה היא חסד הקב”ה ולמעלה מהשכל ובבחינת חוק. וזוהי כונת הירושלמי פ”ב דמכות הל”ו: “שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לקב”ה חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו”.
והנה אין ישראל נגאלין אלא ע”י תשובה (עיין סנהדרין צז, ב ורמב”ם פ”ז מהל’ תשובה ה”ה), ומובטחין אנו שסופן של ישראל לעשות תשובה, הרי שהתשובה והגאולה כרוכין יחד, ולכן גם פרה אדומה וגם יוה”כ מראים על גאולת ישראל, ולכן היו מזין על הכהן גדול המופרש בלשכה שעל פני הבירה מאפר כל הפרות שבעזרה.
ועוד נוסיף, שעל דרך הרמז, עשר הפרות המורות על שלבי תיקון העולם והגאולה מכוונות לעומת עשרה ימי התשובה ותיקון המעשים מריש שתא עד גמירא ביום הגדול יום הכיפורים, ועל כן מזין מכל העשר על הכהן הגדול שבו ועבודתו תלויה כפרתן של ישראל ביום הזה.
ד. והנה עבודת יוה”כ תלויה דוקא בכה”ג, ואפילו כהן הדיוט פסול לעבודת יוה”כ [ועיין במנ”ח מצוה קפה שנסתפק אם כהן הדיוט שעשה עבודת כהן גדול ביוה”כ נחשב כזר וחייב מיתה בידי שמים]. אבל תמוה, איך זה שהדבר תלוי דוקא באהרן, ומדוע לא נאמר גם כאן “אין קטיגור נעשה סניגור”, וכמו שנדחה אהרן ממעשה הפרה ועבודתה נעשית ע”י הסגן, כמו כן היה צריך להיות גם לגבי עבודת יוה”כ, ובפרט כהן גדול ביוה”כ עומד תחת אהרן [כמבואר ב’אתה כוננת’, כך שמעתי ממו”ר ז”ל].
והנראה לומר בביאור הדברים, דחלוקה היא עבודת יו”כ מעבודת הפרה. שהנה כל עבודת יוה”כ שבפרשת אחרי מות נעשית בבגדי לבן, דגמרינן דכה”ג ביוה”כ מקדש ידיו וטובל ומחליף בגדיו מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. וטעם הדבר נראה שהוא מפני שהאפשרות שניתנה לעשיית תשובה ולזכות לכפרה, היא משום שישנו חלק מן האדם החוטא שלעולם נשאר טהור ולא נטמא ונתחלל על ידי החטא, ומחלק זה שנשאר טהור בלא שום זוהמא נבנית האפשרות לחזור ולעשות תשובה. ולזה מסמל החילוף בגדים מבגדי זהב לבגדי לבן; אהרן של בגדי זהב אכן חטא, ולגביו אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור (ר”ה כו, א), אבל זוהי רק החיצוניות של אהרן הלבוש בבגדי זהב, אבל אהרן הלבוש בבגדי לבן שנכנס לפני ולפנים, לעולם לא חטא, ובתוך תוכו נשאר טהור לגמרי, ולכן לגבי עבודת יוה”כ, אהרן שעובד בבגדי לבן – כשר לעבודה.
