Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת שמות
ויאמר: הנני שלחני
וירא ה’ כי סר לראות, ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני: משה משה … הוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה משנדבר עמו. מבנין אב כיצד זה הסוד המלמד על כל מה שאחריו ואימתי נקרא יסוד משיראו הוא תחילה. א”ר יצחק על כל דבור ודבור היה קורא משה משה והוא אומר הנני בנין אב לכולן ויקרא אליו אלקים וגו’ לפי שהוא תחלה (ילקוט שמעוני [ק”ע]).
ובס’ זית רענן ביאר: “משנדבר עמו, פירוש ולא זחה דעתו עליו”, עכ”ל.
וביאור הדברים נראה, שהנה התורה מעידה על כך שמשה רבנו היה העניו מכל אדם. וטעם הדבר הוא, כי כל טבעה של מדת הגאוה שמפסיק בין המשלח לשליח, כיון שה’אנכי’ של השליח נכנס באמצע בין שניהם, וכיון שמשה היה שליח ה’ לתת את התורה, היה מתבקש שיהיה העניו מכל האדם כדי שתתקיים שליחותו בשלימות.
ולאור האמור, זהו מה שאמר המדרש שכשמינה ה’ את משה והופיע אליו בפעם הראשונה, אמר: “משה משה”. משה לא התגאה בזה שדיבר אתו ה’, ונשאר אותו משה אחרי הדיבור כפי שהיה מקודם – “עניו מכל האדם”. וכשמשה ענה “הנני”, פירוש דבריו אלה הוא: מוכן אני לקבל השליחות. וכמו שמצינו באברהם בנסיון העקידה שאמר “הנני” כמענה לקריאתו של המלאך, וכן יוסף כששלחו יעקב אל אחיו, ענה “הנני”. וכן על כל דיבור ודיבור היה עונה משה “הנני”, ובכך הראה שמקבל הוא את שליחות ה’. וכמאמר הפסוק בישעיה (ו, ח): “ואשמע את קול ה’ אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני”.
