Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת וארא
והבאתי אתכם אל הארץ
והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה’ (ו, ח)
הנה בפסוקים הקודמים נכללו כל ארבע הלשונות של גאולה – “והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי”, שכנגדם תיקנו חכמים לשתות ארבע כוסות בליל הסדר. ובתורה תמימה כתב, וז”ל: “דמה דלא תקנו [כנגד] והבאתי אתכם אל הארץ מפני שבהיותנו עתה בגלות והארץ מסורה בידי זרים אי אפשר לישא כוס יין על זה”. אלא שלפי דבריו קשה למה בבית שני שאז היינו על אדמתנו לא תקנו כוס חמישי. ויעוין בשמות רבה פרשת וארא (פר’ ו): “והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ד’ גאולות יש כאן, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, כנגד ד’ גזירות שגזר עליהן פרעה, וכנגדן תקנו חכמים ד’ כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנא’ (תהלים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה’ אקרא”.
והנה ממו”ר הגרי”ד זצ”ל שמעתי שהבטחת “והבאתי אתכם אל הארץ” מכוונת גם על הגאולה העתידה, ולכן עדיין לא תקנו כוס לזה. ולכן יש מנהג להביא כוס חמישי הנקרא ‘כוס של אליהו’ שמורה על הגאולה העתידה, שהרי אליהו הוא המבשר על הגאולה. ועיין בתורה תמימה שכתב שלכן תיקנו כוס מיוחד לשמו של אליהו, לזכרון ורמז שאנו מקווים לביאתו ולתחיית האומה והארץ.
ונראה שאכן לשון “מורשה” מורה על זה שהארץ נחלתנו לעולם ושתהיה ירושה לנו לעולם (עיין בהעמק דבר), וע”כ שפיר י”ל שפסוק זה מורה על הגאולה העתידה. והנה מקודם כשדיבר ה’ עם משה (ג, יז) אמר: “אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפריזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש”, אבל כאן לא הזכיר את העמים כלל, ולאור הדברים האמורים עד כה יש ליישב שמדובר כאן על הגאולה העתידה ואז אין הארץ נחשבת כארץ העמים אלא כארץ ישראל שאליה שבים בניה הגולים.
