Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת יתרו
בדיבור אחד
וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמר (כ, א)
וברש”י ד”ה (וידבר אלקים) פירש, וז”ל: “מלמד שאמר הקב”ה עשרת הדברות בדבור אחד מה שאי אפשר לאדם לומר כן, אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך שחזר ופירש על כל דבר ודבר בפני עצמו”. עכ”ל. ולכאורה תמוה, אם אי אפשר לאדם לומר ולקלוט כל עשרת הדברות שנאמרו בדבור אחד, מה איפוא תועלת יש בזה.
והנה עיין ברש”י על הפסוק וכל העם רואים את הקולות (כ, טו) שהביא מהמכילתא, וז”ל: “רואים את הקולות. רואים את הנשמע שאי אפשר לראות במקום אחר”, עכ”ל. והנה חלוקה ראיה משמיעה, שבראיה אדם מסתכל על תמונה ורואה את הכל בבת אחת, אבל בשמיעה עליו לשמוע כל קול ותיבה בפני עצמו. ובזה היתה שונה קליטת הקולות בסיני, שראו את הקולות, ועל ידי כך נקלט הכל ביחד בבת אחת. ואשר על כן הדברות אנכי ולא תחמוד שייכים אהדדי וקשורים אחד לשני, וכן כל עשרת הדברות וכן כל התורה הכלולה תחת עשרת הדברות, מאוחדים כדבר אחד.
ואשר נראה לבאר בזה, שמעמד מתן עשרת הדברות בסיני היה האופן הכי גבוה של הבנה והשכלה על ידי גילוי שכינה, והקב”ה כשדיבר לעם הראה שכל עשרת הדברות מאוחדות, ואי אפשר להפריד דברה או ענין אחד מהשני, שכולן בנויות וקשורות זו לזו. ולכן כששמעו דבר ה’ והיה נחרט על לבם קלטו אותו באופן סגולי עד היכן שדעת האדם יכולה להבין ולתפוס את העניינים.
