Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
שבחן של ישראל
וכל העם רואים את הקולות (כ, טו).
איתא במכילתא: “רבי אומר להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה היו שומעין את הדבור ומפרשין אותו שנאמר יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו שמכיון שהיה הדבור יוצא היו מפרשין אותו. ולהודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה שלא היו בהן סומין שנאמר וכל העם רואים, מלמד שלא היו בהן אלמים שנאמר ויענו כל העם, מלמד שלא היו בהן חרשים שנאמר כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע”. עכ”ל.
והנה צ”ב כונת המכילתא, איזה שבח של ישראל אמור כאן, ולכאורה היה צריך לומר “להודיע שבחו של הקב”ה שריפא לכל הסומין ואלמים וחרשים”. והביאור בדברי המכילתא נראה, שהנה אדם קולט ידיעות דרך חושיו, ולכן אם היה חסר אחד מן החושים היה חסר בתפיסת דבר ה’ בסיני. וכיון שישראל קדושים לא רצו שיעכב שום דבר בתפיסתם את האמור בסיני, לפיכך זכו שנתרפאו בכך שדבר ה’ נכנס בתוכם וריפא אותם ונתרחב כח חושיהם להבין דבר ה’, וזהו “שבחן של ישראל”.
ולכן מאמרו של רבי במכילתא פותח בלהודיע שבחן של ישראל – שהבינו כל דבור וקלטו אותו מיד, וההמשך עוסק ברפואתם של בעלי המומין מישראל, כי רצונם של ישראל להבין דבורו של ה’ בכל תוקפו הוא זה שגרם לרפואתם, וגם זה הוא שבחן של ישראל.
