Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת בחוקותי
ביסוד דין נדר שהודר ברבים
כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת (כז, כט).
במשנה בגיטין (מה, א) תנן: “רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזור”. וברש”י (ד”ה שידעו בו רבים): “שנדרתו ברבים”. ובגמ’ (מו, א): “אמר ריב”ל מ”ט דר’ יהודה דכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה (יהושע ט), וכמה רבים רב נחמן אמר ג’ ר’ יצחק אמר עשרה דכתיב עדה”. ועיין בגמ’ גיטין (לו, א) דאמר אמימר: “הלכתא אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, על דעת רבים אין לו הפרה, והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה”.
והנה בביאור דין נדר שהודר ברבים יתכן לומר בתרי אנפי, או דלמ”ד דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה, כשהנדר נעשה על דעת אחרים, אין הוא הבעלים על הנדר לשאול או להפר את הנדר, דכיון דנעשה על דעת רבים גם הרבים האחרים הם בעלים על נדר זה. או אולי יש לפרש דעצם חלות נדר ברבים חמיר טפי, ולא רק משום שהנודר אינו בעלים על הנדר.
והנראה שיש לפשוט כצד השני שאמרנו, ממה דפירש הרמב”ן עה”פ “כל החרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת” (כז, כט, עיי”ש באריכות), וז”ל: “שעל דרך הפשט יאמר הכתוב כי כל המחרים מה שאינו שלו בשעת מלחמה שאם יתן ה’ האויבים בידיהם יחרימו את עריהם וכל מי שיחלל החרם יומת וכן מצינו גבי אנשי יבש גלעד שעברו על שבועת הקהל ולא באו אל המצפה והרגו הרבה מאנשי יבש גלעד וזה מהכתוב הזה שעברו על שבועת הקהל וכן גבי יהונתן ביערת הדבש שאכל יונתן ונתחייב מיתה וכתיב ויפדו העם את יונתן ולא מת כי לפי שאמר בו תורה לא יפדה מות יומת כתיב גבי יונתן ויפדו ולא מת כי חרם המלך והסנהדרין חל על המודרים לכלותם או על העובר גזרתם ותקנתם, וזה היה טעותו של יפתח שהקריב את בתו”.
ולפי דבריו של הרמב”ן מצינו נדר של קהל שחמור משאר נדרים, ודין נדר הקהל שונה הוא ולכן העובר עליו חייב מיתה. ולפ”ז יש לבאר ג”כ בענין נדר שהודר ברבים, שהדין שנדר כזה אין לו הפרה אינו רק משום הבעלות על הנדר שאין יכול להפר ולהתיר הנדר מפני שאין הוא הבעלים על הנדר, אלא משום דחלות הנדר שנעשה ברבים חמור טפי וכפי שמצינו חלות שם בפ”ע של נדר הקהל. ודו”ק.
