Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת עקב
מהו ריבוי ימים באמת
למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה… (יא, כא)
“אמרו ליה לר’ יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר: למען ירבו ימיכם על האדמה אשר נשבע ה’ לאבותיכם וגו’ כתיב, אבל בחוצה לארץ לא. כיון דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו” (ברכות ח, א). והנה תמיהת ר’ יוחנן צריכה ביאור, האם אמנם לא ידע ר’ יוחנן שישנם אנשים זקנים בחו”ל, והרי אף בארץ בזמנו ראה זקנים בין העכו”ם, ומה הפלא שיהיו סבי מישראל אף בחו”ל.
ואשר נראה בביאור הדברים, שודאי לא היתה כוונתו של ר’ יוחנן לומר שאין זקנים בחו”ל, אלא כוונתו היתה לסבי שהם אנשים שימיהם מלאים אושר ותוכן רק משום שקרובים לשכינה, וטובת הקרבה הזו היא שממלאת ימיהם תוכן ותקוה – בחינת “באים בימים”. וזהו מה שמצא במה שאמרו לו שמקדמי ומחשכי לבי כנישתא שזה מהני להם, שבתי כנסיות שבבבל יש להם זיקה לארץ ישראל, שבית הכנסת הוא ג”כ מקום השראת השכינה, ולכן כל בתי כנסיות שבבבל עתידין ליקבע בארץ. [ועיין מהרש”א.]
והנה מאמר אחר של ר’ יוחנן מגלה על כוונתו כאן בגמ’ ברכות ומוכיח כדברינו. שהרי בגמ’ שבת (קה, ב) איתא: “כתיב ‘וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע’, אמר ר’ יוחנן: ימים האריכו, שנים לא האריכו. אלא מעתה ‘למען ירבו ימיכם וימי בניכם’, הכי נמי ימים ולא שנים? ברכה שאני”. הרי במה דכתיב “למען ירבו ימיכם” הכונה היא לימים טובים ולא רק לאריכות ימים, ורק דברכה שאני ולכן גם אריכות ימים כלולה בימים טובים אלו, אבל העיקר הוא הימים הטובים ולא השנים הארוכות, וימים טובים תלויים בקורבה לשכינה ובמקום ארץ ישראל ש”עיני ה’ אלקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה”.
והנה שמעתי מהגאון ר’ שלום שוואדרון זצ”ל, המגיד הירושלמי הנודע, שכוונת הפסוק במש”כ “כימי השמים על הארץ” היא, שיהיו לכם ימים של “שמים” – דהיינו ימים מלאים רוחניות – אף כשחיים “על הארץ”, כי המדובר בכתוב הוא על איכות הימים ולא על כמות הזמן. ודפח”ח.
