Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת קדושים
א
קדושים תהיו
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה’ אלקיכם (יט, ב)
“קדושים תהיו, יכול כמוני ת”ל כי קדוש אני וגו’ קדושתי למעלה משלכם” (ויקרא רבה כד:ט).
דברי המדרש מעוררי תמיהה, וכי אפשר שתהא אפילו עולה במחשבה באיזה צד שהוא שקדושת הקב”ה שהוא אין סוף, דומה ושוה לזה של בשר ודם, עד כדי שצריך ללמוד מקרא ד”כי קדוש אני” שקדושת הקב”ה גדולה משלנו.
ואשר נראה לבאר בזה, שודאי אין כונת המדרש לומר שקדושת הקב”ה גדולה משלנו, אלא לומר שקדושת הקב”ה שונה לגמרי מזה של בשר ודם. כי קדושת הקב”ה היא בזה, שהוא לגמרי ולחלוטין שונה ומופרש ומובדל לגמרי מכל היצירה והבריאה ואין לנו שום השגה כלל במהותו. וזהו מה שאמר המדרש: אפשר שאנו בשר ודם נעשים קדושים בפרישה מהעולם ובזה שאנו נבדלים מאחרים וחיים בבדידות. ולזה בא ה”תלמוד לומר כי קדוש אני”, ללמדנו שקדושת בשר ודם אינה באה על ידי שהוא פורש מהעולם, אלא אדרבה בזה שהוא מתייחס לעולם ונעשה חלק מהצבור ועושה חסד עמהם.
והנה פרשת קדושים כוללת את כל עשרת הדברות, אלא שבפרשת קדושים הדברות נאמרת בלשון רבים כגון: “לא תגנובו” במקום “לא תגנוב”. והטעם בזה הוא, שעשרת הדברות שבפרשת קדושים הם חיוב הציבור לקיים המצוות, וזהו משום שהקדושה שבה עוסקת פרשת קדושים באה דוקא על ידי שמתייחס ומצטרף אל הצבור ולא ע”י שפורש מן הצבור ומן העולם, ומטעם זה ג”כ נאמרה פרשה זו בהקהל.
[ואדרבה, מצינו שכל קיום דבר שבקדושה נזקק לעשרה מישראל. עם כי ודאי יש לעתים לפרוש מכל מה שהוא קשור לחברת ההמון, וכמו שמצינו באבות הקדושים ובנביאים שהיו מתבודדים הם ותלמידיהם כדי להשיג מעלת הנבואה. וכן הם דברי רבנו הרמח”ל במסילת ישרים (פרק יד, בחלקי הפרישות): “והפרישות במנהגים הוא התבודדות וההבדל מן החברה המדינית לפנות לבו אל העבודה וההתבוננות בה כראוי, ובתנאי שלא יטה גם בזה אל הקצה האחר, שכבר אמרו ז”ל (כתובות יז, א): לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, וכן אמרו (ברכות סג, ב): “חרב אל הבדים ונואלו”, חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, אלא יתחבר האדם עם הטובים זמן מה שמצטרך לו ללימודו או לפרנסתו, ויתבודד אחר כך להדבק באלהיו ולהשיג דרכי היושר והעבודה האמיתית”. ועיי”ע שם פרק כו.]
