Posted on

Birkat Yitzchak – Beha’alotcha

Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah

פרשת בהעלתך

חצבה עמודיה שבעה

ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה’ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה’ רבבות אלפי ישראל (י, לה-לו)

“ת”ר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקב”ה סימנים מלמעלה ולמטה לרמז שאין זה מקומה, רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו, כמאן אזלא הא דא”ר שמואל בר נחמני א”ר יונתן חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה, כמאן כרבי” (שבת קטז, א).

והנה דברי הגמ’ צ”ב, דהוא דבר תימה מה שלרבי שני פסוקים חשובים כספר בפני עצמו.

ושמעתי ממו”ר הגריד”ס זצ”ל בזה דבר נאה מאד. כפי שכבר הבאנו לעיל (אות ד) מדבריו, מבואר בפסוקים שהקב”ה היה מתכוון להביא את בני ישראל בעוד כמה ימים לארץ, ולכן אמר משה ליתרו שיסע איתם שנא’: “ויאמר משה לחובב וגו’ נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה’ אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך” וגו’ (י, כט). הרי שהיו עומדים מיד להיכנס לארץ, ולכן בפרשה זאת מדובר על המסעות שכך יסעו לארץ, ולכן ניתנה מצות החצוצרות כדי להסיע ולהקהיל את העם, וגם להריע בהם בשעת מלחמה. ונראה שהיתה כונת ה’ להכניסם לארץ ישראל מיד, כמבואר בפסוק “ויסעו מהר ה’ דרך שלשת ימים וארון ברית ה’ נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה” (י, לג), וברש”י שם כתב, וז”ל: “מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב”ה חפץ להכניסם לארץ מיד”, עכ”ל. ואחר הפרשה של “ויהי בנסוע הארון”, נהפך הכל, ובאה פורענות אחר פורענות. מתחילה המתאוננים, ואח”כ האספסוף, עד המעשה של המרגלים שהיתה בכיה לדורות ונגזר שלא יכנסו כל הדור ההוא לארץ וימותו במדבר. ובמקום שיכנסו ישראל מיד, לא זכו להכנס לארץ עד אחר ארבעים שנה, מפני שלא היו להם האמונה והבטחון בה’. אבל אם היו נכנסים אז לארץ ישראל ומשה מלכם בראשם וארון הברית נוסע לפניהם, היה משה רבינו זה שבונה את בית המקדש, אזי מקדש שהיה נבנה ע”י משה רבינו לא היה נחרב, וכל ההיסטוריה של עם ישראל היתה שונה לגמרי, והיו נחסכים מעמנו החורבן ורדיפות הגלות.

וזוהי כונת רבי יהודה ששני פסוקים אלו הם ספר בפני עצמו. שני פסוקים האלו הם הראשון והאחרון של ספר שהיה עומד להכתב ע”י משה כשיכנסו לארץ, אלא שלא נכתבו כל הפסוקים האמצעיים שבספר שהיו מדברים אודות הנצחון והישועה הגדולה וגאולת ישראל מפני שלא זכו להיכנס לארץ ומשה רבנו בראשם. [עיין בספר כסא רחמים למרן הגאון חיד”א זצ”ל על מס’ סופרים (פ”ו הי”א בפי’ “התוס’ שלו”), וז”ל: “כתבו המקובלים שספר ויהי בנסוע הוא ספר גדול ככל התורה ולא זכינו אלא לשני פסוקים שלו, וכשתהיה הגאולה ב”ב אזי נזכה לכל הספר של ויהי בנסוע הארון”, עכ”ל. והוא תנא דמסייע לדברי רבינו].

ונראה להוסיף ע”פ דברי רבינו זצ”ל, שהנה בגמ’ בשבת (קטז, א) איתא: “ס”ת שבלה אם יש לו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לא אין מצילין”. דזה מישך שייכא לדין ספר של שני פסוקים אלו שגם הם הינם שיורי פסוקים וכספר שבלה חשיבי, שהרי כל החלק האמצעי לא נכתב ונשארו מהספר רק הפסוק הראשון והאחרון של הספר.