Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת כי תשא
בגדר דין הכיור
ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה וגו’ (ל, יח)
והנה צ”ב למה הכיור מוזכר בפרשת כי תשא ולא בפרשת תרומה ותצוה עם יתר כלי המקדש.
ואשר נראה לומר בזה, דשאני הכיור משאר כלי המקדש כגון הארון והמנורה והשלחן והמזבחות שהן מעצם בנין וצורת המקדש, אבל הכיור אינו מעצם צורת המקדש אלא שנצרך רק כדי שיקדשו הכהנים את ידיהם ורגליהם כדי שיוכשרו לעבודה. וראיה לזה מהמשנה ביומא (לז, ב) דתנן: “בן קטין עשה י”ב דדין לכיור וכו’ ואף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה”, וברש”י שם (ד”ה מוכני) כתב, וז”ל: “מפרש בגמ’ גלגל לשקעו בבור שיהו מימיו מחוברים למימי הכיור, ואי לא, הוו מיפסלי בלינה לפי שקדשו בכלי ולא כבוד קדשים הוא ליפסל מים קדושים”, עכ”ל. והנה לפי פירוש רש”י היו משקעים הכיור בבור כל לילה שלא יפסלו מימיו בלינה, ואם הכיור הוא אמנם מכלי המקדש וצורת המקדש, איך היו מורידים אותו ממקומו, שהרי בשעה שהכיור מושקע בבור ליכא כיור וחסר בצורת המקדש. [אח”כ מצאתי שבחי’ הגרי”ז מפי השמועה על זבחים (דף כ, א) עמד בזה.]
ונראה דלכן כתוב בכיור “לרחצה”, משא”כ גבי מנורה ושלחן דלא כתיב בפ’ תרומה להדליק או בשלחן עבודתו בלחם הפנים. דמצות עשייתן הוא משום דהוי כחלק ממצות בנין המקדש ולכן במצוות עשייתן לא כתיב עבודתם, משא”כ בכיור דקיומו הוא שיהיה מוכן עבור הכהנים לרחוץ ממנו ידיהם ורגליהם. [והא דכתיב גבי מזבח הקטרת “ועשית מזבח מקטר קטרת” (ל, א) זהו דוקא להגדירו שאינו מזבח העולה, ולא שכל קיומו הוא עבודתו בהקטרת הקטורת, שהרי גם מזים עליו מדם הפר והשעיר ביוה”כ ואין זה מוזכר כאן במצות עשיית המזבח.]
אבל עיין בירושלמי שקלים פ’ התרומה (פ”ד ה”ב) דר’ מאיר אומר דהפרוכת, השלחן, המנורה והמזבחות מעכבין את הקרבנות וחכ”א אינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד. ואמרינן שם דלא פליגי כאן בעבודת פנים כאן בעבודת חוץ, דבעבודת פנים מעכבים כולם ובעבודת חוץ אינו מעכב רק הכיור והכן (מובא במקדש דוד קדשים סי’ ב). והנה לפי הירושלמי לכאורה מוכח דכיור הוא חלק מצורת המקדש ולכן כשאין כיור במקומו מעכב בהכשר הקרבנות, וזה שלא כמו שכתבנו. אולם עיין בגר”א שם שגרס במקום “כיור והכן” – “הקרן והכרכוב” (ובגה”ש תמה על הגר”א דבירושלמי יומא (פ”ד ה”ה) מבואר דהכיור והכן מעכבין), ואפשר שלגירסת הגר”א יש לומר דהכיור אינו מעכב משום דאינו מכלי המקדש.
ועיין ברמב”ם (פ”א מהל’ בית הבחירה הל’ ו’), וז”ל: “ועושין במקדש כלים, מזבח לעולה ולשאר הקרבנות, וכבש שעולים בו למזבח, ומקומו לפני האולם משוך לדרום, וכיור וכנו לקדש ממנו הכהנים ידיהם ורגליהם לעבודה ומקומו בין האולם ולמזבח משוך לדרום שהוא שמאל הנכנס למקדש, ומזבח לקטורת ומנורה ושלחן ושלשתן בתוך הקדש לפני קדש הקדשים”. ומדברי הרמב”ם נראה דהכיור הוא אחד מכלי המקדש. ועיין באגרות הגרי”ד (פ”א מהל’ בית הבחירה הל’ ו’) שהביא דבכת”י גרס “ועושין במקדש שבעה כלים” במקום “ועושין במקדש כלים”, דהיינו כיור וכנו, וכתב וז”ל: “והנה מזה שבין הכלים אלו מנה הרמב”ם כיור וכנו מבואר דדין כיור לא נאמר רק בהכשר קידוש ידים ורגלים אלא דהוא קיום בפני עצמו של כלי המקדש”.
ועיין ברמב”ם בסה”מ (ריש שורש יב) דעשיית הכלים הוא חלק ממצות בנין המקדש. ובחיבור היד (פ”ג מהל’ בית הבחירה הל’ י”ח) כתב וז”ל: “הכיור היו לו שנים עשר דד כדי שיהיו כל הכהנים העוסקים בתמיד מקדשים ממנו כאחד. ומוכני עשו לו, שיהיו בה המים תמיד; והיא חול, כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה שהכיור מכלי הקודש, ומקדש; וכל דבר שיתקדש בכלי קודש – אם לן, נפסל”.
ועיי”ש בהשגת הראב”ד וז”ל: “א”א דברים זרים אני רואה בכאן, ואנו מקובלים שהמוכני אינו מקבל מים והוא גלגל שהיו קושרים בו את הכיור בחבל ומשקעין אותו הוא ומימיו בבור בעזרה בערב כדי שיהיו מימיו מחוברים ולא יפסלו בלינה ומפורש כל זה ביומא ובזבחים”.
הרי דהראב”ד פירש את ענין המוכני כמו שפירש רש”י שם שהיו מורידין הכיור לבור מים בלילה שלא יפסל מימיו בלינה, אבל הרמב”ם פירש אחרת, ולפי פירושו לא היו מזיזין את הכיור ממקומו. ואפשר שהרמב”ם פירש כן משום דסבר לשיטתו דכיור הוא מכלי המקדש ולכן איך יורידו כל יום את הכיור ממקומו, שהרי הכיור הוא מצורת המקדש. [ועיין בכסף משנה שתמה שהנה הרמב”ם בפ”ה מהל’ ביאת מקדש הל’ י”ד כתב “מי כיור נפסלין בלינה כמו שביארנו, וכיצד היו עושין משקעים אותו במי מקוה או במעין ולמחר מעלין אותו או ממלאין אותו בכל יום בבקר”, הרי דפירש כמו הראב”ד ודלא כמו שכתב בהל’ בית הבחירה. וצ”ע.]
