Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת תרומה
ועשו ארון וגו’ (כה, י)
א. “ויתכן שירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון בעבור שהוא קדוש משכני עליון, ושיזכו כולן לתורה, וכן אמרו במדרש רבה, מפני מה בכל הכלים כתיב ‘ועשית’, ובארון כתיב ‘ועשו’ ארון. א”ר יהודה ב”ר שלום, אמר הקב”ה יבואו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה. והעסק – שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון או יעזור לבצלאל עזר מעט או שיכוונו לדבר” (רמב”ן עה”ת, שם).
ובגמ’ יומא (עב, ב) איתא: “א”ר יוחנן שלשה זרים הן, של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח. שמא תאמר פחות הוא, ת”ל בי מלכים ימלוכו”.
ועיין במהרש”א שפירש את דברי הגמ’ שג’ הזרים הן ג’ הכתרים המוזכרים במשנת אבות (עיין פ”ד מי”ז): “ג’ כתרים הן, כתר כהונה וכתר מלכות וכתר תורה”.
וכ”ה ברמב”ם (הל’ ת”ת פ”ג ה”א), וז”ל: “בשלשה כתרים נכתרו ישראל. כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן, שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות, זכה בו דוד וכו’. כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. כל מי שירצה יבא ויטול. שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה. הרי הוא אומר בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק בי שרים ישורו. הא למדת שכתר תורה גדול משניהם”, עכ”ל.
ונראה דהיינו דכתיב רק בארון “ועשו”, דכתר תורה שייך לכל ישראל, וכל מי שרוצה יבוא ויטול, משא”כ כתר כהונה וכתר מלכות. ומה שכתר תורה גדול משל כהונה ומלכות, הוא גם משום שקדושת הארון גדולה מקדושת שאר הכלים כמו השלחן והמזבח, ולכן נושאים אותו רק בני קהת. ולכן גם כתר תורה, שהוא הזר שעל הארון, גדול משאר הכתרים.
ב. והנה עיין בפירוש ראב”ע על הפסוק ועשו, וז”ל: “בעבור שאמר בתחלה ועשו לי מקדש החל ככה ועשו ארון”, עכ”ל. ואשר נל”פ בכונתו, דעיקר תכלית בנין המשכן הוא שיהיה מקום לארון. ובזה שונה הארון משאר כלי המשכן, שבלי מנורה או שולחן עדיין שם מקדש עליו, אבל בלי ארון חסר בעצם קדושת המקדש. כן שמעתי ממו”ר מרן הגרי”ד זצ”ל. ולפיכך כשבנה שלמה המלך את בית המקדש וידע שעתיד להחרב, בנה בו מקום לגנוז הארון למטה במטמוניות עמוקות כפי המפורש ברמב”ם ריש פ”ד מהל’ בית הבחירה. שכל זמן בית שני אף שהארון לא היה בקודש הקדשים כיון שגנזו יאשיהו המלך, מ”מ היה ארון במקדש.
ולפ”ז יש לבאר שלכן השתמשה התורה בלשון “ועשו” אצל הארון שהוא כלשון “ועשו לי מקדש”, להראות שמעצם דין מקדש צריכים מקום למנוחת הארון, וכמו שביארנו. ולכאורה הדברים עולים ג”כ ממה שכתבו תוס’ במגילה (ג, א ד”ה אמש) דא”א היה להקריב קרבן התמיד במשכן כשהארון לא היה במקומו.
ג. והנה מקום המקדש מוגדר בפי יעקב אבינו: “מה נורא המקום הזה”, ובכתובים מופיע “נורא א-ל ממקדשיך”, ונשמע בשם האריז”ל (עיין ע”ח שער ל”ו פ”ג; נז, ב) ש’ארון’ – אותיות ‘נורא’, והיינו שמדת נוראותו של השי”ת מתגלית במקדש. ויתכן עפמשנ”ת, שעיקר הקדושה במקדש היתה חלה מפני קביעות הארון במקומו ועל ידו הוא שהיה מקום המקדש כולו נורא.
