Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת וילך
התורה היא שירת החיים של איש ישראל
איתא במגילה (דף ג’ ע”א): ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וכו’, אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה, אמר לו: על איזה מהן באת? אמר לו: עתה באתי! מיד: וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה. ואמר רב שמואל בר אוניא: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי, ע”כ. ולכאורה צ”ע דמשמע שם דתלמוד תורה והקרבת תמידין ענין אחד להם, וכדחזינן שכלל המלאך במוסרו שתי העוונות האלו בחדא מחתא, עד כדי כך שיהושע נסתפק לפני המלאך, על איזה עוון יצא הקצף, אם על ביטול תורה או על ביטול תמיד, וענה לו המלאך שביטול תורה חמיר טפי מהקרבת תמידין, ומכל זה משמע שביטול תורה וביטול קרבן תמיד הם מענין אחד, ולכאורה צריך ביאור שייכותם זה לזה.
והנראה בזה, בהקדם דהנה בתוס’ שם ד”ה אמש בטלתם תמיד של בין הערבים הקשו, וז”ל: וא”ת והיכי משמע לישנא דקרא דבטלו התמיד ותלמוד תורה, ויש לומר דהכי פירושו, מדקאמר: הלנו אתה – הכי קאמר בשביל תלמוד תורה באת, דכתיב: תורה צוה לנו, אם לצרינו – או בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו. עתה באתי – פי’ ריב”ן על תלמוד תורה באתי דכתיב ביה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, עכ”ל. וצריך ביאור, מה שבחר המלאך לענות דווקא בלשון “עתה באתי” לרמז בזה על התורה דכתיב בה ועתה כתבו, ולמה לא ענה לו באותה מטבע לשון ששאלו יהושע על ת”ת תורה ציוה לנו וכו’, ושמעתי מחתני ר’ אברהם ידידי’ מושל שליט”א בשם הרב מפונוביז’ זצ”ל שאמר בזה ביאור נפלא, דהנה בעסק התורה ישנן שתי בחינות, האחת, עצם קיום מצות תלמוד תורה מצד עיקר חיובה ומצוותה, וזוהי תורה ציוה לנו, ופסוק זה קאי על הציווי והחיוב שבלימוד התורה, והשניה, שהתורה היא שירת החיים של איש ישראל, כדכתיב: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, וזהו מה שענה לו המלאך, שאם כי אמנם מצד מצוות ת”ת יתכן שיש פטורים, שהרי מפאת מאמץ המלחמה ביום כמעט בלתי אפשרי הוא ללמוד בלילה, ואונס רחמנא פטריה, אבל מצד הבחינה של שירה שיש בתורה כאן אין פטורים, ועל זה היתה התביעה. וביאור הדברים הוא שאמנם אמת הוא שישנם מצבים שקשה לאדם ללמוד, אבל אם זוכה הוא למתיקות התורה, יכול הוא ללמוד בכל מצב, ואדרבה תמיד משתוקק לתענוג של תורה, ואין לו סיפוק בלא עמל התורה, וממילא אינו יכול שלא ללמוד, וזוהי שירת החיים שבתורה המרומזת בפסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת.
ולפי זה נמצא שעיקר טענת המלאך אל יהושע מתייחסת דווקא לחלק השירה שבלימוד התורה, שמצד קיום זה אין מקום לפטורי אונס וכיו”ב, ולפי זה שפיר מבואר זיקתם זה לזה, של עוון ביטול תורה וביטול הקרבת התמיד, שהרי בדין כתבו לכם את השירה הזאת, נתחדש שיש בלימוד התורה קיום של שירה ועבודה, מעין קיום של עבודה שבמקדש, וכמו שדרשו חז”ל: עבדהו במקדשו, עבדהו בתורתו, ומצד קיום דין שירה ועבודה, וודאי שיש מכנה משותף בין שתי מצוות אלו, וכמו שנתבאר דשירת התורה ג”כ בגדר עבודה היא, ודמיא לעבודה שבמקדש.
