Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת ויקרא
אדם כי יקריב מכם
אדם כי יקריב מכם קרבן לה’ וגו’ (א, ב)
הנה מאי דכתיב “אדם כי יקריב מכם” ולא “אדם מכם כי יקריב”, בא להשמיענו שעל האדם המקריב לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו הקרבן. ועיין בזה בכלי יקר.
יסוד זה שעיקר הקרבן הוא שיהא כמקריב את עצמו, הוא רמז לעקידה שנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח, באשר עקידת יצחק היא הבסיס לכל הקרבנות. ולכן מנהגנו שאנו אומרים פרשת העקידה לפני אמירת פרשיות הקרבנות.
וז”ל הרמב”ם ריש פ”ג מהל’ בית הבחירה: “המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית ה’ בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי”. הרי מבואר הקשר בין העקידה לכלל הקרבנות, בזה שהמזבח היה דוקא במקום עקידת יצחק שהינה יסוד כל ענין הקרבנות.
***
רוח נשברה
אדם כי יקריב מכם קרבן לה’ (א, ב).
“א”ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב”ה, שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה” (סוטה ה, ב).
ונראה לבאר בזה, שהרי עיקר הקרבן הוא שרואה המקריב את עצמו כאילו הוא קרב על המזבח, ולכן כתיב “אדם כי יקריב מכם” ולא “אדם מכם כי יקריב”, להראות שעיקר הקרבן הוא שיבין המקריב שכביכול את עצמו הוא מקריב. וכיון ששפלות הרוח היא עיקר קיום הקרבן, זהו הטעם שתפילה בלב נשבר נחשבת כקרבן וזבח, שהרי עיקר הקרבן הוא הכונה הזאת. ולכן הוסיפה הגמ’ “ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת”, שתפלה נחשבת כהעלאת קרבן בכונה שלמה והוא רצוי לפני המקום. כי כוונות קרבן ותפלה שייכי להדדי, ובזה מתקיים “ונשלמה פרים שפתינו” באופן הנעלה ביותר.
והנה עיין ברמב”ן עה”ת על הפסוק (בראשית כח, יז): “אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים”, וז”ל: “הוא בית המקדש שהוא שער לעלות משם התפילות והקרבנות לשמים”, עכ”ל. הרי ששער השמים בו נכנסות התפילות משמש גם כשער לעליית הקרבנות השמיימה, כיון שתפילות וקרבנות שייכים זה לזה, ולכן גם ריצוי הקרבן עולה דרך שער השמים הזה.