Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Gan Shoshanim 3
שאל מו”ר מרן הגרי”ד הלוי סולובייצ’יק זצ”ל, מאי שנא קדושת סיני מקדושת המקדש, שהרי קדושת המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (רמב”ם פ”ו מהל’ בית הבחירה הל’ י”ד) אבל קדושת הר סיני שירד עליו הקב”ה באש והיה מקום האירוע הכי חשוב בתולדות העולם, דהיינו מתן תורה, קדשה רק לשעתה, ובמשך היובל המה יעלו בהר, ואין שום דררא דקדושה שם היום.
ואמר בזה רבינו ז”ל דקדושת סיני היתה תלויה רק בקב”ה ששכן שכינתו על הר סיני, והכל היה תלוי רק בו ב”ה, ולכן כשנסתלקה השכינה מן ההר פקעה ממנו קדושתה, משא”כ קדושת הר המוריה יסודה במה שנתקדש בידי אדם, ששם היה מקום עקידת יצחק וכמבואר ברמב”ם (פ”ב מהל’ בית הבחירה הל’ ב) וז”ל מסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא, עכ”ל. וכיון שקדושת הר המוריה נובעת גם מזה שהיה מקום העקידה ויש בו שיתוף פעולת האדם, לכן קדושתו שנוצרה גם ע”י מעשה האדם אינת מתבטלת לעולם.
והנה בעצם קושית רבינו ז”ל למה חלוק הר סיני מהר המוריה נראה לבאר באופן אחר, שהרי הרמב”ן ריש פרשת תרומה כתב שהעביר הקב”ה קדושת סיני למשכן וז”ל, וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר, וכמו שנאמר שם וישכן כבוד ה’ על הר סיני וכתיב הן הראנו ה’ אלקינו את כבודו, כן כתוב במשכן וכבוד ה’ מלא את המשכן, וכו’ עכ”ל, ועיי”ש באריכות. ולפ”ז מובן מה דחלוק סיני מהר המוריה, שקדושת סיני הועברה למשכן ומשם לשילה עד שבאה למקדש, אבל קדושת המקדש היא קדושת סיני בעצמו, ולכן מה דקדושת המקדש הוי לעולם הוא משום שהיא קדושת סיני שהועברה למקדש. וביתר ביאור, קדושת סיני הוא משום התורה וזה הועברה למשכן, שמשם דבר ה’ למשה מבין הכרובים, ומשם למקדש, והוא מרכז העם שהמחנות היו סביב לסיני וגם מחנה ישראל הוא סובב את המקדש וקדושתו היא לעולם.
וברמב”ן ריש ס’ שמות כתב שהגאולה נשלמה רק בבנין המשכן שאז שבו אל מעלת אבותם וז”ל, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב”ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם, עכ”ל, ועיי”ש. והיינו שכל מה שנתחדש בהר סיני ובמשכן, שהיא ההמשך של הר סיני, “ראה חדש הוא כבר היה לעולמים”, בימי האבות, הן הן המרכבה. וכל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם, והיינו שהר סיני שהועבר אל המשכן נוסע אתנו גם כל אורך גלותינו (ועי’ בספרי ברכת יצחק פ’ בהעלתך עה”פ ויהי בנסע הארון, בשם החיד”א).
והנה כמו שמעלת הגאולה היא שיבה אל מעלת האבות, כן הוא בענין חידושי תורה, המבחן של חידוש אמתי הוא “דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, כבר היה לעולמים” – “כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, נאמרה למשה מסיני” (עי’ ירושלמי מגילה פ”ד ה”א). וביאור הדבר הוא ע”פ הרמב”ן הנ”ל, דמעמד הר סיני נמשך ע”י המשכן ואח”כ המקדש, ולכן כל חידוש אמיתי מקורו במעמד הנכבד ההוא שעדיין לא נפסק והארון נוסע אתנו, וב’ הפירושים שהביא רש”י עה”פ קול גדול ולא יסף, “לא פסק” או “לא הוסיף”, אלו ואלו דא”ח, שמצד אחד הקול לא פסק ועדיין הולך וחזק, אבל מצד שני היינו רק כשנעוץ סופו בתחילתו, כלומר שהחידוש הוא דבר שיש עליו בחינת לא הוסיף, דהיינו שיבה אל מעלת האבות.
