Excerpted from Rabbi Menachem Genack’s Birkat Yitzchak Chidushim U-ve’urim al HaTorah
פרשת פקודי
משכן העדות
ויבא את הארון אל המשכן וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות כאשר צוה ה’ את משה (מ, כא)
והנה משה רבנו הניח בתחילה את הארון במשכן בקדש הקדשים, ואח”כ שם את השלחן והמנורה ואת המזבח במקומם בקדש כמפורש בפסוקים כד-כו.
ונראה שהטעם שמשה שם בתחילה את הארון, הוא משום שבלא הארון אין כלל שם משכן, שהרי נקרא “משכן העדות” (לח, כא). וכן שמעתי ממו”ר הגרי”ד זצ”ל שמציאות הארון הוא לעיכובא בקדושת המקדש, ואף בבית שני שלא היה הארון – שנגנז על ידי יאשיהו בסוף בית ראשון, מ”מ כיון שנגנז במקדש, וזהו מעצם צורת ובנין המקדש שיהיה מקום לגניזת הארון והלוחות, לכן עדיין נחשב למקום במקדש שיש בו ארון. וכן מבואר ברמב”ם (בית הבחירה פ”ד ה”א): “ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר ‘ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה’ תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה’ וגו'”. ולפ”ז מובן מדוע שם משה תחילה את ארון הקודש בקודש הקדשים, כי בלא ארון אין חלות שם משכן, וקיום מצות שימת כלי המשכן במקומם הוא רק כשיש שם משכן וזה שייך רק כשהארון במקומו.
